היום השלישי, 22/9/02 יום ראשון בשבוע




אני מתעוררת מוקדם (7:30) ליום מרהיב. שמש בשמיים, שממים כחולים. מיד יוצאת החוצה חמושה במצלמה לצילומי בוקר עם שמש זורחת. עד שדורון קם, אני מכינה ארוחת בוקר, ומחליטים לצאת מוקדם להמשך הדרך. שטים בנחת עד Weedon Bec שם מחליטים לעצור ולטייל בעיירה


המחנה הצבאי בווידון בק


. על פי הספר שיש לנו בעיירה זו נמצא מחנה צבאי ובתוכו אמור להיות "פביליון"- ארמון קיץ שאמור היה לשמש את מלך אנגליה בתקופת נפוליאון, עת האנגלים פחדו מכיבוש אנגליה ע"י נפוליאון. מאחר ושכרנו אפניים החלטנו לערוך הטיול ברכיבה עליהם. קיבלנו שני זוגות אופני הרים עם הילוכים לא מהדגם הטוב ביותר. לאנס אמסטרונג קטן עלינו. הייתם צריכים לראות באיזו בקיאות ומהירות רכבנו על האפניים. השגנו שיא חדש – בירידות.... לא הצלחנו לעצור...


דורון על האופניים בווידון בק        אורנה על האופנים


את העליות הלכנו ברגל, בעוד האופניים בידנו. לא הסתדרנו עם ההילוכים, והתחת כאב ! דנה היתה מתפוצצת מצחוק למראה ההורים המוכשרים שלה. אבל לא שכחנו את מטרתנו לראות ארמון בעיירה. מסתבר שבספר למטייל זה מופיע אך תושבי המקום לא כל-כך יודעים על מה אנחנו מדברים. בדרך לסופר-מרקט בחיפוש אחר פפריקה וזיתים- שני מצרכים די נדירים באיזור זה של אנגליה, נפגשנו אם מקומית מהעיירה Flore שנסתה לעזור לנו. גברת נחמדה מאד, מורה במקצועה, שהתלהבה מהשפה שאנחנו מדברים. היא קתולית והיתה רוצה להגיע לארץ הקודש. שאלנו אותה ממה מתפרנסים התושבים בעיירות שמסביב לתעלה. רובם עובדים ב-Milton Keynes, Northampton, ולונדון. זו נסיעה של חצי שעה עד 45 דקות ברכבת. לסיום קיבלנו חיבוק ונשיקה חמה.


הרחוב הראשי בווידון בק עם הבית העתיק בעיירה ליד הדואר והמכולת


המשכנו בדרכנו. את המחנה הצבאי ראינו מעבר לשער ומחסום. המקום מהווה היום מפעל כלשהו. ארמון לא ראינו.


המחנה הצבאי בווידון בק מבחוץ


ואז ירידה במהירות שיא , הגענו לכביש ראשי ומשם לסירה. שחכתי לציין שבזמן הרכיבה המוזרה על האפניים צריך לזכור לנסוע בצד שמאל וכשמגיעים לצומת לא ברור לך מהיכן מגיעה מכונית, והאפניים לא נעצרות........ מ-Weedon Bec אנחנו ממשיכים בדרכנו לעבר סידרת לוקים, 7 במספר ב-Whilton .בנתיים השמיים מתקדרים. שמש ושמים כחולים לא מחזיקים הרבה זמן באנגליה. קר מאוד. חובשים כובע ומעיל נוסף. הגענו ל-Lock הראשון ובמזל לא היינו לבד. זוג נחמד, אנגלי, שביתו על חוף הים בעיירה ע"י העיר Kent , בעל סירה כ-20 שנה. יוצאים בסופי שבוע וחופשות לשייט בתעלות.


אנגלים נחמדים שפגשנו בלוק


אני מנסה לנווט הסירה ב-Lock הראשון. לא אוהבת את התפקיד ומתחלפת עם דורון. מה-Lock השני דורון מנווט ואני על ה-Locks . עדיין צריכה הדרכה. הגברת הנחמדה, אשר מאד מנוסה, מתדרכת אותי, ולאט לאט נכנסים לעניין. לסגור "פדל" זה קל אך לפתוח זה קשה, צריך להפעיל את כל הגוף למבצע.


פתיחת הפדל


לסגור ולפתוח שערים מתחילים עם שתי ידיים במצב כריעה. על הריצפה יש בליטות אשר שומרות שהרגליים לא יחליקו. אחרי שזה זז קצת מסתובבים ודוחפים השער עם הישבן. לעיתים המרחק בין Lock אחד למשנהו הוא לא קצר אבל עושים אותו ברגל. (לא חייבים).


סוחבים את זרוע הלוק        מושכים את זרוע הלוק
דוחפים עם הישבן        למרות המאמץ מחייכים
I did it       


בדרך כלל הגברים מנווטים הסירה ובזמן שמחכים למלוי או הורקה של המעבר הם מרכלים בענייני גברים.(מבנה הסירה, גילה, מאיזה מקום וכו'). והנשים, אשר על הפתחים – מרכלות בענייני נשים. המפגש מאד נחמד. נפגשים מארצות שונות, כולם מאד מנומסים, עוזרים אחד לשני. מזג האויר נהפך לסגרירי ומדי פעם יורד גשם קל, אשר לא מרתיע את המשך העבודה. וכך אנחנו מסיימים את ה-Lock האחרון. אני עולה על הגשר ומתגלה תמונה נהדרת. בר, פונדק דרכים ציורי, מלא פרחים, אנשים, שמחה ויופי. חגיגה לעיניים. יש לציין שהיום יום ראשון והתעלה יחסית עמוסה. הרבה מקומיים שטים טיולי סוף שבוע, וגם בעיירות מטיילים אנשים רבים. אנחנו עוברים את Whilton ומיד את ה- Norton jubction שם בני זוגנו למעבר ב Locks שומרים על הסירה בזמן שהם לא שטים. יש שם מרינה. אנחנו ממשיכים לכיוון Braunston . במשך כל המשימה אני חמושה במצלמות, ומצלמת מכל הזויות. בדרך מצפה לנו מנהרה (קצרה מהראשונה) ו-6 . Locks אנחנו מחליטים שזה מספיק להיום. אנחנו שטים עד פתח המנהרה, בתוך איזור מיוער עם עצי צפצפצה, אלונים ועוד עצים גבוהים מאד. שטים בתוך "יער אמיתי".


השתקפויות


בשעה 17:00 החלטנו שמספיק להיום. ובסירה הכנו ארוחת ערב טובה, וישבנו לראות סרט. קומדיה עם ג'ק למון וולטר מתיאו. סוף טוב ליום טוב.


           

picture

 

קישורים נוספים


Google